<h1>רבינו ירוחם ני"ד ח"ג</h1>
<h2>דף ג:</h2>
תניא בספרי דבי רב מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות כלומר שהנשבע מן היין או משום דבר בסתם אסור בדבר מצוה כמו בדבר הרשות כמו מי שנשבע שלא ישב בצל אסור לישב בצל סוכה. ואם נשבע שלא לישב בצל סוכה לוקה ויושב כמו שכתבתי במקומו הראוי לו וכן במצה וכן כתב הרי"ף בפסחים. ולמטה אכתוב כיצד נשבע על דבר מצוה.
<h2>דף כב:</h2>
ומה שכתבתי כיום שמת בו אביו וכו' ה"ה אם לא הזכיר אכילת בשר אלא שאמר עלי כיום שמת וכו' ונחלקו בו הפוסקי' יש מי שכתב דכיון דבעיין לא איפשיט' בעיקרא קא מתפיס ואי בעיקרא קא מתפיס אמרינן והוא שנד' באותו היום. ואי אמרינן בהתרא קא מתפיס דחי' ליה בגמ' והוא שנדור ובא מאותו היום ואילך, ואזלי' ביה לחומרא, הילכך אם יום שמת בו אביו היה בא' בשבת ולא היה נדור כי אם באותו היום אבל כל שאר בא' בשב' שעברו מהיום ההוא עד הנה אכל בשר אם אמר בא' משאר ימי השבוע הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אביו אף על גב דאיכא טובא חד בשבא דהתירא אסור וכ"ש אם היה נדור ובא מאותו יום ואילך מעולם שלא אכל בשר בשום חד בשבא מיום שמת בו אביו דליכא שום חד בשבת דהתירא ואמר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אביו שאסור וכן כתב הרמב"ן והראב"ד. ויש מהפוסקים שכתבו דבעיין איפשיט' בנזיר ואמרינן דוקא כשנדור ובא מאותו היום ואילך דליכ' חד בשבא דהתר' דאז אסו' כשאמר הרי עלי אבל אם לא היה נדור אלא באותו היום ואיכא חד בשבא טובא דהתרא ואמר הרי עלי וכו' מותר דבהתרא קא מתפיס, וכן כתב הרמב"ן. וראשון נראה עקר כל זה פשוט ומוכח בנדרים ושבועו' ובנזיר ובכמה דוכתי וכן פסק רי"ף ז"ל דכל מתפיס כנודר וכן עקר.
